ג'יימס דאגלס

ג'יימס דאגלס
James Douglas
	ג'יימס דאגלס
לידה	11 במרץ 1899; סידר רפידס, איווה, ארצות הברית
פטירה	24 בפברואר 1988 (בגיל 88); לייק פורסט, אילינוי, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס הנדרסון דאגלס הבן
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	לייק פורסט, אילינוי, ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת פרינסטון; בית הספר למשפטים בהרווארד; קורפוס כריסטי קולג', קיימברידג' ;
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
	11 בדצמבר 1959 – 24 בינואר 1961; (שנה)
תחת נשיא ארצות הברית	דווייט אייזנהאואר
	→ תומאס ס. גייטס רוזוול גילפטריק ←
	1 במאי 1957 – 10 בדצמבר 1959; (שנתיים)
תחת נשיא ארצות הברית	דווייט אייזנהאואר
	→ דונלד קווארלז דאדלי שארפ ←
פרסים והוקרה
	קצין במסדר הלאומי של קוויבק (2010)

ג'יימס הנדרסון דאגלס הבן (באנגלית: .James Henderson Douglas Jr;‏ 11 במרץ 1899 – 24 בפברואר 1988) היה עורך דין ופקיד ממשל בכיר אמריקאי. הוא היה עוזר מזכיר האוצר של ארצות הברית, הן בממשלו של הנשיא הרברט הובר והן בממשלו של פרנקלין דלאנו רוזוולט. בתקופת נשיאותו של דווייט אייזנהאואר הוא כיהן כמזכיר חיל האוויר וכסגן מזכיר ההגנה.

קורות חייו

ג'יימס דאגלס נולד בסידר רפידס, איווה וגדל באזור לייק פורסט שליד שיקגו. משפחתו הייתה אמידה, ממייסדות חברת המזון הידועה "קווייקר".

הוא למד באוניברסיטת פרינסטון וב-1918 הוא התגייס לצבא ארצות הברית כקצין בדרגת לוטננט-משנה. בתחילה הוא הוצב בקמפ הנקוק, ג'ורג'יה. עוד לפני שהוא הגיע לחזית באירופה, תמה מלחמת העולם הראשונה. לאחר המלחמה הוא שב לפרינסטון וב-1920 הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה. הוא למד שנה בקולג' קורפוס כריסטי בקיימברידג', אנגליה ושב לארצות הברית כדי ללמוד משפטים באוניברסיטת הרווארד, שם הוא סיים תואר במשפטים ב-1924.^[1]

קריירה משפטית וציבורית

ב-1925 התקבל דאגלס ללשכת עורכי הדין של אילינוי והצטרף למשרד עורכי הדין "וינסטון, סטרואן ושאו" משיקגו, אך עזב אותם לאחר שנה אחת בלבד כדי לחפש את עתידו בבנקאות השקעות. ב-1929 הוא הצטרף לבנק ההשקעות "פילד, קלור ושות'".^[1]

לקראת תום נשיאותו של הרברט הובר, המליץ מזכיר האוצר אוגדן מילס בפני הנשיא שדאגלס ימונה כעוזרו. דאגלס החל לשמש בתפקידו בפברואר 1932. הוא המשיך לשמש בתפקיד זה גם בממשלו של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט. עם זאת, הוא לא ראה בקנה אחד את מדיניותו המוניטרית של רוזוולט, וביוני 1933 הוא התפטר מתפקידו. לאחר פרישתו מהממשל הפדרלי הוא ייסד את "ועדת האזרחים למדיניות מוניטרית" כמשקל נגד לתוכנית הפיננסית של הנשיא.

הוא שב שיקגו וחזר לעסוק בעריכת דין. הוא הצטרף למשרד עורכי הדין "גרדנר וקרטון". ב-1934 היה דאגלס לשותף בחברה והיא שינתה את שמה ל"גרדנר, קרטון ודאגלס". בהמשך נרכשה החברה על ידי חברת עורכי הדין מפילדלפיה, "דרינקר בידל ורית'".^[2]

במלחמת העולם השנייה שירת דאגלס בחילות האוויר של צבא ארצות הברית. בשירותו הוא הוצב בדרום אמריקה, באפריקה, באירופה ובאסיה, והתקדם מדרגת מייג'ור לדרגת קולונל תוך שלוש שנים וחצי. את רוב תקופת שירותו הוא עשה בתפקידים בכירים, כולל סגן ראש מטה פיקוד התובלה האווירית וכראש מטה פיקוד ההדרכה האווירית. הוא התנדב ללוות את בריגדיר גנרל ויליאם טרנר להודו כחבר במטה שלו, כאשר הוא הוצב לפקד על הרכבת האווירית שהעבירה אספקה מהודו לסין בספטמבר 1944. על שירותו במלחמה הוא עוטר במדליית השירות המצוין.^[1]

לאחר המלחמה שב דאגלס לשיקגו המשיך לעבוד במשרד עורכי הדין כשותף בכיר. הוא המשיך לעבוד בחברה עד למרץ 1953, כאשר הנשיא דווייט אייזנהאואר מינה אותו כתת-מזכיר חיל האוויר.^[1]

בממשל אייזנהאואר

עד מהרה היה דאגלס לאחד מהיועצים הצבאיים החשובים ביותר של הנשיא אייזנהאואר. הוא שימש כתת-מזכיר חיל האוויר בשנים 1953–1957. במאי 1957 מינה אותו אייזנהאואר כמזכיר חיל האוויר. הוא היה הראשון בתפקיד זה שהיה בעל רקע של שירות צבאי בחיל האוויר.

כמזכיר חיל האוויר סייע דאגלס להקים את אקדמיית חיל האוויר של ארצות הברית.^[3] הוא הנהיג את מדליית הציון לשבח של חיל האוויר שהחליפה את זאת שחולקה קודם לכן מטעם הצבא.^[4] דאגלס יעץ לנשיא בנוגע לאופן התגובה על שיגור הספוטניק 1 על ידי ברית המועצות באוקטובר 1957. הוא גם אישר מחדש את פסק הדין בבית הדין הצבאי משנת 1925 של בריגדיר גנרל בילי מיטשל. הוא אמר שבית המשפט צדק כאשר מצא את מיטשל אשם כאשר תקף בפומבי את הממונים עליו, אך ציין שהזמן הוכיח שמיטשל צדק בנוגעי לערך המיוחד של הכוח האווירי. באפריל 1959 הוא הוציא הנחיות לחיל האוויר להציב שתי טייסות טילי יופיטר (אנ') באיטליה. שתי הטייסות, שהיו מחומשות ב-30 טילים בסך הכל, הוצבו בעשרה אתרים באיטליה בין השנים 1961 -1963. באוקטובר 1959 הוחלט על מיקומה של הטייסת השלישית והאחרונה כאשר נחתם הסכם בין ממשלות ארצות הברית וטורקיה. שתי המדינות סיכמו על הסכם להצבת סוללת יופיטר אחת באגף הדרומי של נאט"ו. הצבתה של טייסת טילים גרעינית זו הובילה לפרוץ משבר הטילים בקובה.

דאגלס כיהן כמזכיר חיל האוויר עד סוף שנת 1959. בינואר 1960 הוא מונה כסגן מזכיר ההגנה. בתפקיד זה הוא כיהן עד לתום תקופת נשיאותו של אייזנהאואר בינואר 1961.

ב-18 בינואר 1961, העניק הנשיא אייזנהאואר לדאגלס את מדליית החירות הנשיאותית על שירותו המצטיין לארצות הברית. בנימוקי הענקת המדליה צוינו "תרומותיו הרבות לביטחון האומה". צוינו גם "שיפוטו הבריא, מנהיגותו החכמה ומסירותו הרבה לארצו", ו"מסירותו התקיפה והבלתי מתפשרת לעקרונות הממשל היעיל".

שנותיו האחרונות

לאחר סיום כהונתו במחלקת ההגנה שב דאגלס למשרד עורכי הדין שלו בשיקגו. הוא שימש כחבר הדירקטוריון של אמריקן איירליינס, של חברת מארץ' ומקלינן ושל חברת מטרופוליטן לביטוחי חיים. במשך 55 שנים הוא היה חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת שיקגו. במשך הקריירה הארוכה שלו במגזר המשפטי ובמגזר הממשלתי, הוענקו לדאגלס תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פרינסטון, מקולג' לייק פורסט ומקולג' גרינל.

ג'יימס דאגלס נפטר מחלת הסרטן בלייק פורסט, אילינוי ב-24 בפברואר 1988, בגיל 88.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס דאגלס בוויקישיתוף

ג'יימס דאגלס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[אוויר-1] ¹ ² ³ ⁴ United States Air Force senior executive biography, "James H. Douglas". Archived from the original on February 8, 2004.

[2] "A History of Leadership and Innovation" Archived July 12, 2007, at the Wayback Machine, Drinker Biddle, Gardner, Carton & Douglas web-site, www.drinkerbiddle.com, February 17, 2008.

[3] "James H. Douglas Jr., 88, lawyer, ex-Air Force chief", Chicago Sun-Times, Chicago, Illinois, February 25, 1988.

[4] Callander, Bruce D., "A Short History of Medals" Archived February 26, 2008, at the Wayback Machine, Air Force Magazine, Vol. 86, No.12, Washington, D.C., December 2003.

[1]

[2]

[3]

[4]